שומניות יתר וסבוראה
שומניות יתר וסבוראה
דלקת עור סבוראית היא מצב שכיח באוכלוסייה, וקשורה במקרים רבים בנטייה משפחתית ובעור שמן. אצל רוב האנשים הסבוראה נוטה להחמיר בחורף ולהשתפר בקיץ. יש גם קשר בין החרפה במצב העור לתקופות מתח ולחץ נפשי.
הסבוראה היא נטייה כרונית של העור ליצירה והפרשה מוגברת של שומן מבלוטות החלב (שומן). עודף שומן על פני השטח גורם לגירוי בעור, המתפתח לדלקת בשכבות הפנימיות שלו, אז מוגדר המצב כדלקת עור סבוראית. הסבוראה מתאפיינת בהתפרצויות תקופתיות של הדלקת.
שומניות יתר תתבטא באזורים, שבהם יש ריכוז גבוה של בלוטות שומן: צדי האף, האזור בין הגבות, עורף, קרקפת, קדמת החזה ומרכז הגב (בין השכמות).
במהלך התפרצות סבוראה, עשויים להופיע באזורים אלו שטחי עור אדומים המכוסים בקשקשת וקליפות. במצב זה, ההפרעה האסתטית עשויה להיות משנית לאי נוחות, הנגרמת מהגרד באזורים הפגועים.
במקרים רבים של שומניות יתר וסבוראה קצב ייצור השומן בזקיק עולה על קצב הפינוי שלו אל מחוץ לעור. אז ישנה הצטברות של שומן בתוך הזקיק, אשר מחלחלת לתחתיתו, ומטביעה את התאים המייצרים את השערה.
זהו מצב הרסני ביותר לשיער- 'המפעל המייצר' את השערה נחנק ונהרס מן השומן החומצי, והשערה הופכת פגומה, דקה וחלשה.
פסוריאזיס
מחלת עור דלקתית כרונית, שהתסמינים שלה יכולים להמשך חודשים ואף שנים.
הפסוריאזיס נחשבת לאחת למחלה נפוצה: 2%-4% מכלל האוכלוסייה (בכל הגילאים) סובלים ממנה.
סימני הפסוריאזיס: פני העור נראים מחוספסים אדומים וגסים, והמכוסים בקשקשים כסופים. ההופעה העיקרית היא באזור המרפקים, הברכיים, הקרקפת ואזורים אינטימיים.
העור באזורים הנגועים בפסוריאזיס מתאפיין בחלוקת יתר של תאים - קצב חלוקה מהיר עד פי 1000 מחלוקת תאים תקינה. בהתאם, קצב נשירת התאים אינו מסוגל להדביק את היצירה, ועובי העור עולה. בשכבות העמוקות של העור נראה כלי דם מורחבים, הגורמים למקום להראות אדום, ולעיתים לדימום.
זו אינה מחלת עור במובן הצר של המילה, אלא, מחלה רב מערכתית המושפעת מגורמים רבים. תסמיני הפסוריאזיס מעידים על מחלה מטבולית, בעלת רקע תורשתי. היא מחריפה כתוצאה מתנאים סביבתיים כגון: מתח ולחץ, אלרגיות למזון, תזונה לקויה ושומנית, צריכת אלכוהול, נטילת תרופות מסוימות, היגיינה לקויה ופציעות זיהומיות בעור.
|
|
|
