קשקשת

קשקשת
קשקשת היא השם שניתן למצב, שבו קשקשים לבנים זעירים מופיעים בתוך שיער הראש. הקשקשת פוקדת את רוב בני האדם בשלב זה או אחר של חייהם, אך נפוצה יותר בסוף גיל-העשרה ובבעלי עור שמן. התופעה בשיאה בחודשי החורף ונדירה יותר בקיץ.

הקשקשת בד"כ אינה מחלה, אלא, תהליך טבעי מזורז. היא מופיעה כאשר עור הקרקפת משיל את התאים המתים שלו מהר ובכמות גדולה יותר מהרגיל.
בחלק מהמקרים הקשקשים נגרמים בשל גירוי מפטרייה, המצויה באופן טבעי על הקרקפת. כאשר הפטרייה מתחילה להתרבות ולייצר מושבות בקרקפת, מופר האיזון המקומי הנורמלי. במצב זה, העור חש במתקפה, ומגיב בתנועת ויצירת תאים מוגברת. התהליך לא משאיר זמן לתאים המתים להתמוסס באופן בלתי מורגש, אלא, מאלצם להידבק זה לזה ולהתווסף על פני השטח בצורת הקשקשת.

הזנחה של קשקשת חמורה עשויה לגרור יובש, דלקות וזיהומים בעור. במצבים אלו תהיה פגיעה בבריאות השיער והשורשים, עד לאיבוד שיער והתקרחות.

סוגי קשקשת:

קשקשת עונתית - מעט קשקשים בצורת פתיתי שלג, המופיעים בחילופי עונות.

קשקשת יבשה - קילוף עור קשקשי נמרץ, כתוצאה מיובש מופרז של עור הקרקפת (עם או בלי רקע פטרייתי).
אלו הקשקשים הנפוצים ביותר, אותם אפשר לראות בעור קרקפת רגיל או יבש. בסוג זה של קשקשת אין בהכרח תפקיד לפטרייה, והסיבה יכולה להיות גם חוסר לחות בעור הקרקפת. יובש קשה בעור עלול לגרור יובש והצטמקות של השורשים, וכך לפגוע בצמיחת השיער.

קשקשת שומנית (סבוראית) - במקרים שהעור שמן מאוד, הקשקשים אינם נושרים, אלא, מתערבבים בשומן הקרקפת ונשארים דבוקים אליה.
במצב זה, ללא ניקוי מתאים של העור בריאות השיער בסכנה! קשקשת מהסוג הזה עשויה לחסום את פתחי היציאה של השערה, לחנוק את השורש ולגרום לאיבוד שיער של ממש.
גם הפטרייה החיה על הקרקפת, הניזונה מחומצות שומניות, תקבל כאן את מזונה בשפע ותשגשג מאוד.
הזנחה נוספת עלולה להתפתח לדלקת ואף זיהום בעור הקרקפת, שסימניהם: עור קרקפת אדום, שמנוני ,מגרד, מעקצץ עם ריבוי קשקשים בגוון צהוב עד חום בהיר.